תולעת בצבא

תולעת בצבא

מאת: אנונימי | |

מעשה בתולעת לבנה וקטנה,
שתמיד ישבה לה לבד בפינה.
בודדה להפליא ומאוד מסכנה,
בלי אף חבר בכל הגינה.

ככה חלפו להם 18 שנה,
והגיע תורה להגן על המדינה.
היא זחלה לבקו"ם מלאת גאווה,
קיבלה קיטבג גדול וזריקה מכאיבה.

פגשה סמל מניאק וקצינה חביבה,
ועכשיו היא רשמית תקועה בצבא.
תולעת קטנה רחוקה מהבית,
תולעת קטנה בצבע הזית.

תקועה בלי מוצא בטירונות בנים,
לא מצליחה בכלל לעמוד בזמנים.
מבצעת תרגילי התעמלות מענים,
וחוטפת צעקות ממ"כים מעצבנים.

והסמל צועק: "תולעת קטנה,
כאן זה צבא ולא קייטנה.
תתחילי לרוץ ותפסיקי לזחול –
אצלי את תאכלי עוד הרבה חול.
שלושים שניות לקחתי לך זמן,
רצת קילומטר וחזרת שוב לכאן!"

מזל ששום דבר לא נמשך לעולמים,
התולעת סיימה את טירונות האימים.
היא הצהירה אמונים וקיבלה תנ"ך,
ועכשיו היא רשמית גולם מוסמך.

גולם נוסף שסיים טירונות,
אוטומט מוכן עם אפשרות לתכנות.
המכונה ייצרה עוד בורג חדש,
תולעת שעבר חינוך מחדש.

בורג קטן בתוך מכונה,
אישיות סינתטית יד ראשונה.
בורג קטן אבל גולם גדול,
בשביל הצבא יעשה את הכל.

הוא אפילו מוכן לתרום עוד שנה –
גולם נוסף נשלח לקצונה.
גולם מושלם בקורס מדופלם,
מנסה כל הזמן לרצות את כולם.

ער בימים, לא ישן בלילות,
ומרוב ליקוקים חוטף מחלות.
מזל ששום דבר לא נמשך לעד,
אפילו קורס קצינים בבה"ד אחד.

ואחרי כמה חודשים מענים,
הגולם סיים בהצלחה קורס קצינים.
הוא קיבל ארונות על הכתפיים,
ועכשיו הוא רשמית פרפר עם כנפיים.

פרפר צעיר ספוג ערכים,
מלא וגדוש בעקרונות מסריחים.
מציק בלי הפסק כמו יתוש מרושע,
וסובל מסג"מת כרונית קשה.

נכנס לורידים ונכנס לנשמה,
עשרים וארבע שעות ביממה.
שטן צה"לי במחיר מחירון,
או במילים אחרות "קצין צעירון…"
אבל הפרפר עשה טעות מפגרת,
הוא נפל לקורבן מליגה אחרת.

עקרב עצבני עם שרשר וגורמט,
ששונא כל פרפר, חי או מת.
העקרב התעצבן ובלי לחשוב פעמיים,
קיצץ בגרזן את שתי הכנפיים.

פרפר בלי כנפיים שוב זוחל על גחונו,
בוץ ממלא את עיניו וגרונו.
ארונות הקצונה כבר שקעו בביצה –
הפרפר חזר לנקודת המוצא.

עכשיו גם ילדה קטנה יודעת,
שפרפר בלי כנפיים זה בעצם תולעת.
וגם ילד קטן קולט ומבין,
שלא צריך לכבד כל קצין.

יש פרפרים שעפים בשמיים,
אבל הם רק תולעים שהצמיחו כנפיים.
ואם פרפר מסוים מגיב באופן רגשי,
ולוקח את השיר הזה כמשהו אישי,

אז לפני שהוא נפגע וסתם נעלב,
שיזכור שהכובע בוער על ראש הגנב,
והשיר לא נכתב על פרפר מסוים,
אלא על כל הפרפרים שחיים בעולם.

כי פרפר הוא פרפר וכזה הוא נשאר,
וכל הפרפרים מתנהגים אותו הדבר…