תייר מטייל לו בחו”ל, כשלפתע הוא מרגיש צורך עז להשתין. הניסיון למצוא שירותים עולים בתוהו.
בלית ברירה, הוא נכנס לסמטה, נעמד בפינה נסתרת ליד חומה גבוהה ומתחיל לפתוח את הרוכסן.
בטרם החל להשתין, מרגיש התייר טפיחה קלה על כתפו. הוא מסתובב, ולפניו עומד שוטר מדוגם.
“סלח לי אדוני”, אומר השוטר, “אסור להשתין פה זה במקום ציבורי.”
“אני מתנצל”, אומר התייר, “אין לי ברירה, אני כבר לא יכול להתאפק ולא מוצא שירותים בשום מקום.”
“אעזור לך”, אומר השוטר, “בוא אחרי.”
הוא מוביל את התייר לשער קטן בחומה ומראה לו את הדרך פנימה. שם הוא יוצא לגן מקסים ומטופח, מלא מדשאות, פרחים, שיחים ועצים. פה ושם ניצבים פסלים ובריכות נוי, ובעומק הגן עומד בניין מפואר.
השוטר מצביע על אחד העצים ואומר, “אתה יכול להשתין שם.”
התייר מטיל את מימיו בהנאה רבה, נושם לרווחה ושואל את השוטר, “תגיד, זו ‘האדיבות’ בזכותה המדינה שלכם מפורסמת?”
“לא”, עונה השוטר, “זו השגרירות של המדינה לך…”