היו היה בחור שגדל בעיירה קטנה. כשסיים הבחור את לימודיו הוא ניסה להתקבל לאוניברסיטה ללימוד משפטים, ולכן נסע לעיר הגדולה.
בסיום לימודיו הוא חזר לעיירה הקטנה כיוון שחשב שהוא יהיה איש גדול בעיירה הקטנה שלו, ורצה להרשים את כולם. הוא פתח משרד חדש לעריכת דין, אבל העסקים לא הלכו לו ממש.
יום אחד, הוא ראה איש שחצה את הכביש כדי להיכנס למשרד שלו. הבחור הצעיר ניסה להרשים את הלקוח החדש שלו בכישוריו כעורך דין.
כשנכנס הלקוח, הרים העורך דין הצעיר את הטלפון והתחיל לדבר, "לא! לחלוטין לא. אתה תגיד לליצנים האלה בניו יורק שבמקרה הזה אני לא אתפשר על פחות ממיליון. כן, כן, בית הדין לערעורים הסכים לשמוע את המקרה בשבוע הבא. אני אטפל במקרה הראשי ושאר חברי הצוות שלי יתמכו בי. בסדר, תגיד לתובע המחוזי שאפגש איתו בשבוע הבא כדי לעבור על הפרטים."
כל העניין נמשך כמעט חמש דקות. והלקוח ישב בשקט וחיכה לעורך דין השאפתן. לבסוף, כשסיים לדבר בטלפון פנה העורך דין הצעיר ללקוח שלו, "אני נורא מצטער, כפי שאתה רואה, אני נורא עסוק. במה אוכל לעזור לך?"
ענה לו האיש, "אני מחברת הטלפונים. באתי לחבר לך את הקו…"
