באליפות העולם בזריזות השתתפו שלושה מתחרים – גרמני, רוסי ורומני.
לרשות המשתתפים עמדו 7 דקות במהלכם היה צריך לגהץ חולצה, לאכול כיכר לחם ולספק אישה.
המשתתף הראשון היה הגרמני. הוא מיד התחיל בגיהוץ החולצה, סיים, הבין שלא נותר לו זמן נגס פעם אחת מהלחם, וזמנו תם.
המשתתף השני היה הרוסי. הוא החל מיד עם האישה, סיים, הספיק לאכול חצי מכיכר הלחם וזמנו תם.
המשתתף השני היה הרומני. הוא נתן לאישה לגהץ את החולצה, בו בזמן סיפק אותה מאחורה ואכל את כיכר הלחם. הוא הוכרז כמנצח.
העיתונות הגיעה לקבל הצהרות מן המתחרים.
הגרמני הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם מבצעים את העבודה הכי טוב שאפשר, אחר כך אוכלים ואם נותר זמן מנסים גם ליהנות. ואם לא – מתחילים מחדש בעבודה."
הרוסי הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם משתעשעים, אם נותר זמן אוכלים, ואם נותר עוד זמן רק אז עובדים."
הרומני הצהיר: "אצלנו אומרים שאם אינך דופק את זה שעובד בשבילך, אינך יכול לאכול לחם!"
