איש עסקים הגיע לעיירה לצורך עסקיו.
בערב האחרון לשהייתו, בעודו מתכונן בחדרו שבמלון לדרך חזרה הביתה, התחוללה סופה שניתקה את החשמל, שיתקה את התחבורה ואילצה אותו להישאר בחדר ללא מעש ובלי יכולת לצאת.
לאור תאורת החרום חיטט במגירת השידה של מראשות המיטה ומצא ספר תנ"ך.
אחרי שעלעל בו מעט, טלפן למרכזיה כדי לברר מה המצב ומתי יוכל לצאת לדרכו.
מאחר שלא היו כמעט אורחים במלון, וגם המרכזנית נתקעה בו בגלל הסופה, התארכה השיחה, ובסופה סיכמו השניים שבסיום המשמרת שלה תעלה המרכזנית לחדרו להמשך ההיכרות.
המרכזנית הגיעה לחדרו ואחרי ששוחחו ולגמו מספר כוסיות בצוותא, עברו השניים למיטה ושם תינו אהבים עד חצי הלילה.
כשנחו זו לצד זה, עייפים ומותשים, אמרה האישה, "אם היו אומרים לי שאסיים את המשמרת שלי בתינוי אהבים עם אדם שאני לא מכירה – לא הייתי מאמינה."
"אני דווקא כן ידעתי שזה מה שיקרה", אמר הגבר.
"איך יכולת לדעת?", שאלה האישה.
"זה היה כתוב בתנ"ך", הוא ענה.
"מה, באמת? באיזה ספר? באחד מספרי הנביאים?", שאלה האישה.
"לא", ענה לה הגבר.
הוא פתח את התנ"ך והראה לה שירבוט בכתב יד גס על הדף הראשון שזה תוכנו: "לכל המעוניין – המרכזנית של משמרת אחה"צ – נותנת!!!"
