בפתיחת שנת הלימודים מגיע ראש הממשלה לכיתה א’ ושואל את הילדים שאלה, “הגידו לי ילדים חמודים, מי יכול לספר לי מה זו טרגדיה?”
אחד הילדים מרים את היד וראש הממשלה נותן לו את רשות הדיבור, “טרגדיה זה שכילד הולך ברחוב, ובא אוטו ופוגע בו והילד נפצע.”
ראש הממשלה עונה בסבר פנים רציניות ובקול עמוק, “לא, זו איננה טרגדיה, זה מקרה מצער.”
ילד אחר מרים את היד, וראש הממשלה נותן לו לדבר, “טרגדיה זה כשאוטובוס עם ילדים עושה תאונה והרבה ילדים מתים ונפצעים.”
ראש הממשלה עונה גם הפעם בקול עמוק, “לא, גם זו איננה טרגדיה, זו אבדה גדולה.”
“אולי בכל זאת יש כאן ילד שיכול לספר לי מה זו טרגדיה?”
הילד השובב שתמיד עושה שטויות מרים את היד, וראש הממשלה נותן לו את רשות הדיבור לפני שהמורה מספיקה למנוע את זה, “טרגדיה זה כשהנשיא יחד עם ראש הממשלה ועם עוד כמה שרי ממשלה וחברי כנסת טסים במטוס ופתאום יש תקלה והמטוס נופל ומתרסק וכולם מתים.”
“יפה מאוד זו אכן טרגדיה”, אומר ראש הממשלה ומוסיף, “הסבר בבקשה לכיתה למה זו טרגדיה.”
הילד אומר, “טוב… כי זה לא מקרה מצער וגם לא אבדה גדולה…”
