דובון קטון ניגש לשולחן, מתיישב בכיסאו הזעיר, נועץ מבט בקערה שלפניו, והנה היא ריקה.
"מי אכל את הדייסה שלי?", הוא חורק.
אבא דוב מגיע לשולחן, מתיישב בכיסא הגדול, מסתכל בקערה הגדולה לפניו, והנה היא ריקה.
"מי אכל את הדייסה שלי?!", הוא שואג.
אמא דובה מציצה מהמטבח וצווחת: "נמאסתם עלי כבר, בחיי, כמה פעמים צריך לחזור על כל הסיפור הזה?! אמא דובה קמה ראשונה מהמיטה, אמא דובה העירה את כולם, אמא דובה הכינה את הקפה, אמא דובה סידרה את הכלים במדיח, אמא דובה הורידה כביסה, אמא דובה שמה אוכל בקערה של החתול, אמא דובה סידרה את הבית ויצאה החוצה לקור, להביא את העיתון, אמא דובה ערכה את השולחן, אמא דובה הוציאה החוצה את הכלב הארור, אמא דובה השליכה את האשפה, ועכשיו, כשסוף סוף הואלתם לגרור את אחוריכם ולזכות את אמא דובה בנוכחותכם, אז תקשיבו טוב, כי אני אגיד את זה רק עוד פעם אחת – עוד לא הספקתי להכין את הדייסה המזוינת שלכם…"
