באחד מאתרי הבניה הרבים בעיר, הפועלים היו ממש גסי רוח ודיברו ברוח שטות ושפה בוטה.
נזירה אחת שהייתה במנזר לידם, שמעה את הפטפוט הזוועתי שלהם והחליטה ללכת אליהם לנסות לטהר את רוחם ו”להאיר להם את האור”.
היא חשבה במשך כמה דקות, והגיעה למסקנה שהדרך הכי טובה זה להכין ארוחה חמה ולהביא להם אותה בארוחת צהריים, ומשם לפתוח בשיחה.
היא הכינה להם כריך, שמה אותו בשקית, באה אליהם בזמן הארוחה ושאלה, “בנים חביבים, מישהו ממכם מכיר במקרה את ‘ישו’?”
הם הסתכלו אחד על השני ובהסכמה משותפת אמרו לה שלא.
אחד מהם הסתכל ללמעלה וקרא לפועלים בקומה השנייה, “תגידו, מישהו שם מכיר את ישו?”
אחד הפועלים מלמעלה ענה, “כן, למה אתה שואל?!”
הפועל מלמטה, “תגיד לו שאישתו כאן באה להביא לו אוכל!”
