מנהל בחברה גדולה קיבל התקף לב.
בהמלצת הצוות הרפואי שטיפל בו הוא החליט להתאוששות ולהחלים בחווה מרוחקת.
אחרי מספר ימים בחווה הוא התחיל להשתעמם וביקש מהחוואי שיעסיק אותו בעבודות שונות.
החוואי אמר לו לנקות את החרא של הפרות וחשב לעצמו שלאחד שהגיע מהעיר ורגיל לשבת על הכיסא כל היום, תארך העבודה מספר שבועות.
לתדהמתו, סיים המנהל את כל העבודה בפחות מיום אחד.
למחרת, נתן לו החוואי עבודה קשה יותר, לערוף את ראשיהן של 500 תרנגולות.
החוואי, אשר היה בטוח שהמנהל כלל לא יוכל לבצע את העבודה הקשה והאכזרית, נדהם לגלות שגם זו הושלמה כבר באותו היום.
בבוקר למחרת, כאשר רוב עבודות החווה כמעט הושלמו, ביקש החוואי מהמנהל למיין שק ענק של תפוחי-אדמה ל 2 ארגזים – ארגז לתפוחי אדמה גדולים וארגז לקטנים.
בסוף היום מצא החוואי את המנהל יושב בחזית של תפוחי האדמה, כאשר שני הארגזים שלפניו ריקים.
החוואי שאל בפליאה את המנהל, “כיצד ביצעת עבודות קשות כל-כך ביומיים הקודמים ואילו עכשיו אינך מסוגל לבצע עבודה פשוטה כל-כך?”
“הקשב לי טוב”, ענה לו המנהל, “כל חיי אני מתעסק בחרא ועורף ראשים, אבל עכשיו אתה מבקש ממני לקבל החלטות… “
