שתי חברות מתחרות, חברה ישראלית וחברה יפנית, החליטו לערוך תחרות חתירה בסירות.
שתי החברות התאמנו במשך זמן ממושך ולבסוף הגיע יום התחרות.
הנבחרת היפנית נצחה בהפרש ניכר.
המורל בצד הישראלי היה, באופן טבעי, נמוך ודעתו לזכות בתחרות הגומלין שנקבעה לשנה הבאה, הייתה נחושה.
בהתאם לכך, הוקמה ועדת חקירה לחקור את שורשי הבעיה.
הוועדה מצאה שהיפנים הציבו לתחרות 7 חותרים ומנהל אחד, בעת שבסירה הישראלית חותר אחד ו- 7 מנהלים.
כמקובל, נשכר יועץ חיצוני על מנת לבחון מקרוב את מבנה הקבוצה הישראלית.
לאחר חודשים של עבודה, הגיע היועץ למסקנה שיש בה יותר מידי מנהלים ופחות מידי חותרים.
לאור הדו"ח שהגיש היועץ, נערכו מספר שינויים במבנה הקבוצה הישראלית – במקום 7 מנהלים וחותר אחר, נבחרו 4 מנהלים בכירים ביותר, 2 מנהלים בכירים, מנהל בדרגת ביניים אחד וחותר אחד.
נוסף נקבעה טבלת בונוסים המבוססת על הישגים לצורך עידוד ותמריץ החותר.
בתחרות הגומלין שנערכה כאמור לאחר שנה, ניצח הצוות היפני בפער כפול מאשר בשנה הקודמת.
לאור ההישגים העלובים הוחלט לפטר מיד את החותר ולשלם בכל זאת בונוסים למנהלים כהערכה למאמציהם.
היועץ החיצוני הוזמן שנית, על מנת לבדוק את המצב החדש.
הוא היה נחוש בדעתו שתוכניתו המקורית הייתה נכונה ורמת המוטיבציה גבוהה.
מסקנתו לכן הייתה, שיש בעיות עם הסירה.
החברה הישראלית מפתחת כעת סירה חדשה, ורמת הביטחון העצמי שוב בעליה…
