בחור אחד קנה לעצמו אופנוע "הארלי דווידסון" מלא בניקלים וכרומים מבריקים.
אחרי הרכישה הוא שאל את המוכר, "מה צריך לעשות בכדי לשמור על כל הנוצצים האלה מפני חלודה?"
"בכל פעם שיש גשם", אמר לו המוכר, "תמרח אותם בווזלין."
הבחור שמע בעצתו בקפידה.
יום אחד הוא פגש נערה נחמדה והם החלו לצאת בקביעות.
לאחר כחודש אמרה לו הנערה, "אני רוצה להזמין אותך לארוחה חגיגית אצלנו בבית, המשפחה רוצה להכיר אותך."
הבחור הסכים ונקבע המועד.
באותו ערב, בזמן שרכבו על האופנוע לכיוון הבית, אמרה לו הבחורה, "תשמע, אצלנו בבית יש מנהג קצת משונה, מי שאומר את המילה הראשונה אחרי האוכל, רוחץ את כל הכלים!"
כשנכנסו הביתה, הופתע הבחור, כ-80 אורחים חיכו לו לסעודה. "כולם רוצים להכיר אותך", אמרה הבחורה.
לאחר שיחת היכרות קצרה, ניגשו לשולחן לאכול.
ברגע שגמרו לאכול, נפלה דממת קבר. שקט מצמרר, אף אחד לא מדבר.
כך ישבו כשעתיים ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף.
לבחור שלנו נמאס, הוא קם, הזיז את הכלים פינה מקום על השולחן, לקח את הבחורה, השכיב אותה על השולחן והתחיל לזיין אותה לעיני כל הנוכחים.
שקט, דממה, אף אחד לא מוציא הגה.
הוא חיכה עוד חצי שעה ואז לקח את האימא של הבחורה, השכיב אותה על השולחן ועשה לה את אותו הדבר. ועדיין דממת מוות.
פתאום החל לרדת גשם.
והבחור הוציא את ה"ווזלין" מהכיס. באותו הרגע, קם האבא ואומר, "עד כאן!! אני הולך לשטוף את הכלים…"
