יום אחד חווה הסתובבה בגן עדן והייתה קצת חרמנית, הבעיה הייתה שאדם היה עסוק מדי בלתת שמות לחיות, אז היא חיפשה מקורות אחרים.
הלכה, חיפשה ופתאום ראתה דינוזאור. היא חשבה לעצמה, "יש לו קוצים על הגב וזה יכול להיות מגניב", והחלה לרוץ לכיוונו.
הדינוזאור המסכן ראה את חווה, נבהל נורא והתחיל לרוץ בהיסטריה עד שנפל מצוק.
חווה המאוכזבת חזרה לחפש חיה אחרת עד שראתה קוף. היא חשבה לעצמה, "קוף מאוד דומה לאדם, בטח יהיה שווה", והתחילה לדהור לכיוונו.
הקוף ממש לא היה במצב רוח ולכן הוא רץ לו וטיפס על עץ כדי לברוח מזרועותיה האוהבות (מדי) של חווה.
חווה המיואשת המשיכה לחפש כשעברה ליד אגם. מחשבה מבריקה עברה לה בראש, "באגם יש דגים והם חלקים וארוכים – יכול לצאת טוב…", וכך שלפה לה דג מהאגם וביצעה בו את זממה עד שהגיעה לסיפוקה.
מה אנחנו לומדים מהסיפור:
1. עכשיו ידוע מדוע הדינוזאורים נכחדו.
2. למה הקופים חיים על העצים.
3. אבל אף פעם לא נדע איך הדגים הריחו קודם!
