התעוררתי מוקדם בבוקר בהיר.
הכל היה שקט וקריר.
כשלפתע ציפור זהובה,
על עדן חלוני התיישבה.
היא צייצה שיר כה מרהיב,
כה חופשי ומלהיב.
עד שצרותי לאיטם,
החלו להעלם מן העולם.
היא צייצה על מקומות רחוקים,
על אושר וצחוקים.
נראה כאילו זה הציוץ,
העיר את השמש בחוץ.
התמתחתי תחת שמכתי,
ולאט זחלתי אל מחוץ למיטתי.
בעדינות סגרתי את החלון,
וריסקתי את הראש המזויין שלה…
כוסעמק, אני פשוט לא טיפוס של בוקר(!)
