הלכתי למסיבה והמוסיקה ניגנה באזני,
אני לא שתיתי והרגשתי גאה מאוד בעצמי.
היא אמרה "אל תשתה, חזור הביתה בשלום",
ולמרות שהציעו לי שתיתי קולה במקום.
כרגיל, עשיתי את הדבר הנכון,
וכשהמסיבה תגמר אגיע הביתה בשלום.
אני נכנס למכונית ונוסע בזהירות,
וזה רק בגלל שחונכתי באחריות.
אני מתחיל לנסוע בזהירות וכחוק,
אך המכונית ממול פוגעת בי חזק.
אני שוכב בצד הדרך ושומע את השוטר,
הנהג שממול שתה ואני זה שצריך לוותר.
אני שוכב כאן גוסס – תעזרו לי מהר,
איך זה קורה דווקא לי ולא לנהג האחר?
יש הרבה דם מסביבי ורובו שלי,
והחובש אומר שלא נותר לעשות דבר בשבילי.
רציתי להגיד, "לא שתיתי. אני לך נשבע!"
אלו היו האחרים, אלו שהיו במסיבה.
הנהג כנראה היה גם איפה שהייתי אני.
ההבדל שהוא שתה ועוד חי ואני איפה שהנני.
מדוע אנשים שותים זה הורס את כל החיים.
אני מרגיש כאבים חזקים וחדים שדוקרים כמו סכין.
הנהג שפגע בי מסתובב מביט ומהסס,
שזה לא פייר הוא שתה ואני פה גוסס.
אל תדאגו לי, אמרו זאת לאחי וכל משפחתי,
גם כשאגיע למעלה אני יודע שתמיד תהיו איתי.
מישהו היה צריך להגיד לו שלשתות ולנהוג לא כדאי,
אם רק היו אומרים לו זאת הייתי עדיין חי.
נשמת אפי מתקצרת ואני מתחיל לפחד,
אל תבכו עלי גם ככה קשה להיפרד.
יש לי שאלה אחרונה לפני שאעצום את עיני.
אני לא שתיתי ונהגתי אז למה איבדתי את חיי?
