לי ולאשתי יש סוד לנישואים ארוכים.
פעמיים בשבוע, אנחנו הולכים למסעדה נחמדה, שותים קצת יין, אוכלים ארוחה טובה ומבלים בחברה טובה – היא הולכת בימי שלישי ואני בימי שישי.
אנחנו גם ישנים במיטות נפרדות – שלה בצפון הארץ ושלי בדרום.
אני לוקח את אשתי לכל מקום, אבל היא תמיד מוצאת את דרכה חזרה.
אני שואל את אשתי לאן היא רוצה ללכת ביום נישואינו, היא מבקשת "מקום שלא הייתי בו כבר הרבה זמן!" – אז אני שולח אותה למטבח.
אנחנו תמיד מחזיקים ידיים – אם אני משחרר את האחיזה היא לא מפסיקה לקנות ולבזבז.
קניתי לה מיקסר חשמלי, טוסטר חשמלי ואופה לחם חשמלי. והיא עוד אמרה "יש לנו יותר מידי מכשירי חשמל ואין מקום לשבת!" – אז קניתי לה כיסא חשמלי.
אשתי אמרה לי שהמכונית לא נוסעת טוב, כי יש מים בקרבורטור. שאלתי אותה איפה המכונית והיא ענתה "באגם!"
אשתי בדיאטה חדשה 'בוטנים ובננות'. היא לא הורידה במשקל, אבל אלוהים, היא יודעת לטפס על עצים עכשיו.
אשתי קיבלה מסכת בוץ לפנים ונראתה מצוין במשך יומיים, אבל אז הבוץ ירד.
אשתי רצה עם הזבל אחרי משאית זבל וצועקת, "האם הגעתי מאוחר מידי לאיסוף הזבל?" – הנהג ענה לה, "לא, קפצי פנימה!"
ולפעמים כמעט ואי אפשר להפריד ביני ובין אשתי, למעשה בשבוע שעבר נדרשו ארבעה שוטרים כדי לעשות זאת.
